הזבל הוא בעיהזבל הוא בעיהסאו פאולו מתקדמת ביישום של תחנות שריפת פסולת לייצור אנרגיה, תהליך הנקרא "
Waste-to-Energy", עם תחנת URE Barueri מתוכננת לפעול ב-2027 ופרויקטים נוספים מתוכננים לשכונות פריפריות כמו Perus ו-São Mateus.עם זאת, מה שנראה כפתרון מעניין בשלב ראשון - שימוש במה שלא משרת יותר כדי לייצר אנרגיה - דורש חקירה מעמיקה בשל ההשפעות החברתיות והסביבתיות. לפי ויקטור הוגו ארגנטינו, מנהל פרויקטים של פסולת מוצקה במכון פוליס, השם של התהליך עצמו הוא בעייתי: "החלפת אנרגיה". "זה ניסיון של
Greenwashing""לשריפה, כדי לומר שזה לא רק לשרוף", הוא מדגיש.ראיון עם BdF.
לפי המומחה, המודל פשוט מפר את הלוגיקה של המיחזור על ידי הרס משאבים שהיו אמורים לחזור למעגל הייצור. הארגנטינאי מסכם באומרו שסופית זה "לשרוף הכל" ו"לקפוץ שלבים של היררכיה" של המעגל הטבעי של הדברים. "זה טכנולוגיה, בעיקר, שתאסוף את כל החומרים בעלי הערך, הנייר, הפלסטיק, הטקסטיל, לפעמים האורגני שם באמצע וחומרים אחרים שדלקים, ושרופים אותם כדי להמיר לחום, ואז לייצר חשמל באופן רגיל. כל הלוגיקה שלמדנו בבית הספר, של מיחזור, של החזרת הדברים למעגל, הנייר יכול להפוך לנייר, החומר האורגני יכול להפוך לדשן, הם מפרידים וממירים את זה לאנרגיה, שורפים את כל האנרגיה", הוא מסביר.
מלבד ההשפעה האקלימית, שריפת פסולת ישירה מתחרה עם הקואופרטיבים והמאספים, שמבצעים כיום את עבודת המיחזור המשמעותית ביותר בערים. תנורי ההשרפה תלויים בחומרים בעלי ערך חום גבוה, כמו פלסטיק ונייר, המהווים את בסיס ההכנסה של העובדים הללו. "ברור שזה תחרות", אזהר ארגנטינו. הוא מדגיש את חוסר השוויון במודל, שבו חברות פרטיות מבטיחות חוזים ציבוריים רווחיים של 20-30 שנים עם מכסות מינימליות של משלוח פסולת, בעוד שהמאספים שורדים עם הסכמים שנתיים לא יציבים, למרות שהם אחראים לאסוף באופן עצמאי עד עשר פעמים יותר חומרים מאשר איסוף סלקטיבי רשמי של העירייה.
הבחירה הגאוגרפית של מיקום התחנות חושפת גם סימן של גזענות סביבתית, החשופה לאוכלוסיות פריפריאליות לזיהום אורגני עמיד ומסרטן, כמו דיוקסין ופורונים, המצטברים בסביבה ובשרשרת המזון. "אם זה היה טוב, הם היו עושים באיברופה. אבל הם תמיד עושים בפרוס, בסאו מאטוס", מציין התיאורן, משווה לארצות הברית, שם 80% מהמזהמים נמצאים בשכונות בעלות הכנסה נמוכה או באוכלוסיות מיעוט. הוא מדגיש שגם במדינות אירופיות מפותחות, עם מערכות ניטור מודרניות, הבקרה הסביבתית נכשלת במניעת זיהום כרוני בסביבת המתקנים הללו.
לבסוף, ויקטור הוגו ארגנטינו מציין שאפילו מבחינה כלכלית, התהליך אינו משתלם: שריפה של פסולת עולה בשלוש עד עשר פעמים יותר מפתרונות מיחזור וקומפוסט, מה שמכביד על התקציב הציבורי ומעלה את עלויות הטיפול בפסולת ואת חשבונות החשמל של האזרחים. "המשרפת היא..."תחנת כוח תרמו-חשמלית"אז זה משפיע על עלייה בעלויות האנרגיה", הוא מציין.
במקום להחליש את ניהול הציבור כדי להצדיק את השריפה החירום, ארגנטינו טוען שסאו פאולו צריכה להסתכל על מודלים לאומיים מוצלחים של ניהול משולב והערכה של אוספים, כמו אלה של פלוריאנופוליס וברזיליה. לדעתו, הדיון על שריפה במדינה יתקבל רק "אם נתקדם עם העדיפויות, מיחזור וקומפוסט, ואם נבנה את המגנים החברתיים-כלכליים כדי שזה לא יקרה".
עיין בראיון המלא:
כדי לשמוע ולצפות
הראיון ב-BdFשודר מיום שני עד שישי, תמיד בשעה 16:00, ב-רדיו ברזיל דה פקטו98.9 FM באזור גרנדה סאו פאולו.