האם אתה זוכר את הפעם האחרונה שבה צחקת ופשוט לא הצלחת להפסיק? אולי זה היה בזמן...מצב שבו אין לכם מה לצחוק.
זה קרה לאחד מאיתנו בזמן שאנחנו היו מלווים חבר לבית משפט משפחתי, במהלך תהליך גירושין מתוח. זה הוביל אותנו לריצה מהירה לשירותים, תוך ניסיון נואש (וללא הצלחה) להחזיר את השליטה – זה ממש לא היה סוג התמיכה הרגשית שהחבר הזה היה צריך!
דוגמה נוספת היא המגישים של קריקט, בראיין ג'ונסטון וג'ונתן אג'נאושצחקו כל כךכשתיארו משחק בשנת 1991 שבוהם לא הצליחו לדבר כלל. אבל איך ומה הסיבה לכך?
למעשה, למרות שאנו בדרך כלל מקשרים צחוק לכיף, רוב הצחוקים מתרחשים מסיבות חברתיות אחרות. לדוגמה, יש לך30 פעמים יותר סיכוי לצחוקאם אתה עם אדם אחר מאשר אם אתה לבד. ואתה תצחק יותראם תכירו את האדם שאתם נמצאים איתוותאהבו אותו.
רוב ההומור מתרחש במהלך שיחות, כאשר אנשים יכוליםלצחוק באמצעות הדבקה— ולהיות מושפעים מהצחוק של אחרים.מחקרים מראיםשכשאנחנו רואים או שומעים מישהו צוחק, זה יכול לעורר אצלנו צחוק באופן כמעט אוטומטי, ולטפח את הקשר החברתי.
לעתים קרובות אנחנו צוחקים כדי להביע הסכמה והבנה, ולחזק את החברות - למשל, כשנזכרים ברגעים משותפים. אנחנו גם צוחקים כדי להפחית מתח.
צחוקים אלה הנפוצים בשיחות מתרחשיםבערך שיש פעמיים עשר דקות של שיחהבממוצע. הם קצרים, בעלי טון עמוק יותר ונוטים להתחיל ולהסתיים במהירות.
סוגי צחוק אלה, שאליהם אנחנו מתייחסים כ"צחוקים מודעים", שונים מצחוק בלתי נשלט שמונע מאיתנו ואיננו יכולים למנוע. צחוקים בלתי נשלטים או לא רצוניים ארוכים יותר ובעלי טון חזק יותר, כוללים צעקות וצחוקים מוזרים.
במחקר האחרון שלנו, חקרנו האם שני סוגי הריח הזה יכולים לנבוע ממערכות עצביות שונות לחלוטין.
הדברים הופכים למורכבים
בניסיון להבין את הרשתות העצביות המעורבות ביצירת צחוק, הדברים יכולים להפוך במהירות למורכבים.
כדי להתחיל, אנשים זזים הרבה כשהם צוחקים. זה יכול לגרום לבעיות בטכניקות של הדמיית מוח, כמוfMRI(רדוננס מוגנתי פונקציונלי). זה יכול גם להיות מאוד קשה לגרום לאנשים לצחוק באופן טבעי בתנאי מעבדה.
עוד נקודה אחת היא שסמיכות שונות של המוח נראות כאילו הן מחוברות לצחוק. אחד מאיתנו (פאוסטו) עובד עםיחידת ניתוח אפילפסיהמבית החולים ניגוארדה, במילאנו, שם מטופלים הסובלים מאפילפסיה עמידה במרשמים עוברים גירוי חשמלי של המוח למטרות קליניות. הגירוי החשמלי מדויק מאוד ואינו מושפע מהתנועה.
בדרך כלל, כאשר מגריז מערכת מוטורית, המטופל יזוז. כאשר מגריז מערכת ראייה, הוא עלול לחוות הזיות. ומתי מגריז מערכת שמיעה, הוא ישמע צלילים. אבל ישנן חמש או שש אזורים במוח שבהם הגירוי גורם לצחוק חזק אצל המטופל. למה זה קורה?
לאחרונה,בדקנו את כל המחקרים על גירוי מוח, כולל אנשים צוחקים וכיצד הם הרגישו. מחקרים אלה מספקים ראיות לכך שהאזורים במוח שבהם הגירוי מעורר צחוק, יוצרים שתי רשתות צחוק שונות.מבית החולים ניגוארדה, במילאנו, שם מטופלים הסובלים מאפילפסיה עמידה במרשמים עוברים גירוי חשמלי של המוח למטרות קליניות. הגירוי החשמלי מדויק מאוד ואינו מושפע מהתנועה.
באחת מהן, המשתרעת על פני הקורטקס האנטריור של המוח, הפורט וסוגים מסוימים של אזורים סוב-קורטיקליים, הגירו למצח, המלווה בתחושות נעימות ותחושת אושר - זהו המצח הבלתי נשלט והחד ביותר. כאשר הגירו באזור אחר, הממוקם באזורי המוח והמוטוריים, המצח התבטא בבעיות דיבור ולא היה קשור למצב רגשי כלשהו.
הבדלים אבולוציוניים
האזורים המרכיבים את הרשת הראשונה של מצח, המצחיקה יותר, הם רשת של קולות שבה בני אדם חולקים עם כל היונקים האחרים. רשת זו עשויה גם להיות אחראית על קולות רגשיים אחרים, כמו צרחות.
הפעלת הרשת הזו במהלך מצח ספונטני מעוררת שרשרת כימית המערבת, בין היתר, את מערכת האופיאטים. זה עוזר להסביר את תחושת ההנאה והתגמול שמגיעה ממצח זה, שמצחיק ובלתי נשלט. גם מערכת הסרוטונין, המבקרת את רגישותנו לכאב, מושפעת, מה שיכול להסביר מדוע מצח זה יכול להקל באופן זמני על כאב פיזי.
מנקודת מבט אבולוציונית, הרשת הזו היא ישנה יותר. היא נובעת מתגובות רגשיות ספונטניות וממערכות שלמשחקים פעיליםשל בעלי החיים, ולכן נשאר כמעט ללא שינוי בין בני אדם לבעלי חיים אחרים.
צחוקים אחרים, מכוונים, ממופים ברשת עצבית המקושרת לתנועות מכוונות אצל בני אדם, כמו דיבור בקול רם. הם ממלאים תפקיד מרכזי בתקשורת אסטרטגית ובהתנהגות חברתית, מה שיכול להסביר את השימוש הספציפי בצחוק בשיחה כסוג של סימון דיבור.
מערכת עצבית זו נמצאת בעיקר אצל בני אדם וקשורה לפעולות דיבור מורכבות, כמו דיבור, שירה וביצוע beatbox.
מחקר מ-2022שבחנה את הצורות בהן השימוש שלנו בקול משתנה כאשר אנחנו צוחקים בצורה זו, גילתה שהן דומות לצורות בהן אנחנו משתמשים כשמדברים. לעומת זאת, הצורות בהן השימוש שלנו בקול משתנה כאשר אנחנו צוחקים באופן בלתי נשלט, נראות שונות מאוד מהדיבור, ושליטה מוטורית שלהן פשוטה יותר, מה שמתאים לשורשים הקדומים שלה.
מחקר זה מראה שצחוק מכוון דורש שליטה מוטורית מורכבת ומדויקת יותר מצחוק טבעי, וממוקם ביןצחוק טבעי לשפה מדוברת– לא רק מבחינה פונקציונלית, אלא גם מבחינה אנטומית.
אם אדם סובל מסחורה שפוגעת ברשת הוויטלית הזו, הוא עלול לפתח בעיות דיבור חמורות, למרות שהוא עדיין מסוגל לצחוק, לבכות ולרמות. ניתן לטעון שזה קורה מכיוון שהרשת הישנה נשארת שלמה.
המדע של צחוק עשוי להיראות כנושא מעט שטחי – אך מדעני נוירו, בהחלט, הקדישו מאמצים רב יותר לחקר רגשות שליליים, כמו פחד, חרדה, כעס ודחייה.
מחקרים על צחוק אנושי, עם זאת, מתגלים כסוג שלאבן החוצץלהבנת מגוון מפלי שפכים – כולל את מקורות המוח החברתי בחיות, מנגנוני קשר ואמפתיה, מודולציה של כאב, שפה בשיחה והעברת רגשות.
המחברים אינם מספקים ייעוץ, עובדים, מחזיקים במניות או מקבלים מימון מחברה או ארגון כלשהו שמרוויח מהמאמר, ואינם חושפים קשרים רלוונטיים מלבד תפקידיהם האקדמיים.